עֲדַת קוֹרַח אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵינָן רוֹאִין לְעָתִיד לָבוֹא. מַה טַעַם. וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הַמִּדְבָּר בָּעוֹלָם הַזֶּה. וַיֹּֽאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל לְעָתִיד לָבוֹא. תַּנֵּי. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר תָּעִ֗יתִי כְּשֶׂ֣ה אוֹבֵד בַּקֵּ֣שׁ עַבְדֶּ֑ךָ. מָה עֲבֵידָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן סוֹפָהּ לְהִתְבַּקֵּשׁ אַף עֲבֵידָה הָאֲמוּרָה כָאן סוֹפָהּ לְהִתְבַּקֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
חמי גזירתי. ראה אם מילתי כהוגן:
גמ' אם באים הן גירי צדק וכו'. גרסי' לה בפ''ק דמגילה:
מה את ש''מ. הגי' כאן מסורסת והתם גריס הכי אית מילין אמרין דאיתגייר אנטונינוס ואית מילין אמרין דלא נתגייר אנטונינוס:
ראו אותו יוצא במנעל פחות ביום הכיפורים. במנעל נפחת וש''מ לא נתגייר. ודחי לה הש''ס להיש אומרים שלא נתגייר ומה את שמע מינה מכאן שהרי שכן אפי' יראי שמים יוצאין ביה''כ לפעמי' בכך אם אי אפשר בענין אחר כגון במקום מטונף וכיוצא בזה:
חמי מיכלתי לי אם אתה רואה שיאכילוני מן לויתן:
מן אימר פיסחא. אתה אומר שאין לי חלק לאכול ממנו והאיך אתה אומר שיהיה לי חלק מן לויתן והשיבו מה אעשה לך ומטלה הפסח אי איפשר להאכילך שאתה ערל:
הדא אמרה דלא איתגייר אנטונינוס. מדהשיב לו רבי כן:
כיון דשמע. והיש אומרים ס''ל דבאמת כיון דשמע כן הלך ומל ונתגייר והדא אמרה וכו':
רבי לית הדא כלל. אין זה תפלה ואין צורך לתפלה בשביל הצינה אלא היוסיף לך עוד בגד יותר ותלך הצינה:
הא צלו. הא ודאי תפלה היא וצריכה דכתיב ואין נסתר מחמתו ועכשיו אני מבקש שתקובל תפלתך:
עתידה להתבקש. ויש להן תקנה:
הלכה: 53b דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵינָן רוֹאִין לְעָתִיד לָבוֹא. שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ. יִתַּמּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְשָׁם יָמוּתוּ לְעָתִיד לָבוֹא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר. אֲשֶׁר נִשְׁבַּ֥עְתִּי בְאַפִּ֑י אִם יְ֝בוֹאוּן אֶל מְנוּחָתִֽי. דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כּוֹרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. נִשְׁבַּ֥עְתִּי וָֽאֲקַייֵמָה. פְּעָמִים שֶׁאֵינִי מְקַייֵם. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. כָּתוּב אֲשֶׁר נִשְׁבַּ֥עְתִּי בְאַפִּ֑י. בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי חוֹזֵר אֲנִי בִי. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָה אוֹמֵר. עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר אִסְפוּ לִי חֲסִידָיי וגו'. חֲסִידָיי שֶׁעָשׂוּ עִמִּי חֶסֶד. כּוֹרְתֵי בְרִיתִי שֶׁנִּכְרְתוּ עַל יָדִי. עֲלֵי זָבַח שֶׁעִילּוּ אוֹתִי וְנִזְבְּחוּ עַל שְׁמִי. תַּנֵּי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר. עַל הַדּוֹרוֹת הַלָּלוּ הוּא אוֹמֵר וּפְדוּיֵ֨י יְי יְשׁוּבוּן. רִבִּי אוֹמֵר. אֵילּוּ וָאֵילּוּ יֵשׁ לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וּמַה טַעַם. וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֘ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאוֹּבְדִים בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר. אֵילּוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים. וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם זֶה דוֹר הַמִּדְבָּר. אֵילּוּ וָאֵילּוּ וְהִשְׁתַּֽחֲו֧וּ לַיי בְּהַ֥ר הַקּוֹדֶשׁ וּבִירוּשָׁלָיִם׃
Pnei Moshe (non traduit)
באפי. הוא דנשבעתי לפיכך חוזרני בי:
שעשו עמי חסד. כלומר שנתחסדו והלכו. באמונה לפני וכדכתיב זכרתי לך חסד נעוריך וגו':
שנכרתו על ידי. על שם הגזירה שגזר עליהן במדבר. א''נ על כריתת ברית מילה קאמר:
הדורות הללו. דור המדבר שנקראו פדויי ה':
אילו ואילו. דור המדבר ועשרת השבטים:
גמ' נשבעתי ואקיימה. כתיב ומשמע דלאו בכל זמן היה מקיים אלא פעמים שאינו מקיים כגון שהתיר השבועה וה''ה הכא נשבעתי וחוזרני בי וכדדרש לקמיה:
מִי נִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר. מֹשֶׁה נִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם. יְחִ֥י רְאוּבֵן֭ וְאַל יָמוֹת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. חַנָּה נִתְפַּלְלְה עֲלֵיהֶן. הִיא דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רִבִּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כָּךְ הָֽיְתָה עֲדָתוֹ שֶׁלְּקֹרַח שׁוֹקַעַת ןְיוֹרֶדֶת עַד שֶׁעָֽמְדָה הַנָּה וְנִתְפַּלְלָה עֲלֵיהֶן וְֽאָמְרָה יְי מֵמִ֣ית וּמְחַיֶּ֑ה מוֹרִ֥יד שְׁא֖וֹל וַיָּֽעַל׃
Pnei Moshe (non traduit)
עדתו של יוחנן בן קרח. שהלכו עמו למצרים ולא שמעו אל ירמיהו שהיה מוחה בידם:
בה' בגדו וגו'. דריש להו על הדור ההוא לפי שרשעים גמורים היו:
מי נתפלל עליהן. כתוב לעיל בהלכה א':
משנה: עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. מָה הַיּוֹם הַזֶּה הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר אַף הֵן הוֹלְכִין וְאֵינָן חוֹזְרִין דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כַּיּוֹם הַזֶּה מָה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר אַף הֵן כְּשֶׁהָיָה אֲפֵלָה לָהֶן עֲתִידָה לֵיאוֹר לָהֶן׃
Pnei Moshe (non traduit)
מה היום מאפיל. בערב ולמחרתו הולך ומאיר אף עשר' השבטי' עתידין לחזור להיות להם חלק לעתיד לבוא:
מתני'. עשרת השבטים אינן עתידין לחזור. ממקום שגלו. והא דאמרינן שירמיהו החזירן ויאשיהו בן אמון מלך עליהם לא כולן חזרו אלא מקצתן:
וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. שכך גזר להם הקב''ה שכיון שעוזבין את תורתו הוא מגלה אותן. ולאו בבניהם ובני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק שרשעים גמורים היו אבל בניהם ודורות הבאים זוכין ומזכין:
הלכה: עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים כול'. עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵינָן רוֹאִין לְעָתִיד לָבוֹא. מַה טַעַם. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. מָה הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר אַף הֵן הוֹלְכִין וְאֵינָן חוֹזְרִין דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר אִכּוֹס אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. אִם הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶן כַּיּוֹם הַזֶּה אֵינָן חוֹזְרִין וְאִם לָאו חוֹזְרִין הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
באפי. הוא דנשבעתי לפיכך חוזרני בי:
שעשו עמי חסד. כלומר שנתחסדו והלכו. באמונה לפני וכדכתיב זכרתי לך חסד נעוריך וגו':
שנכרתו על ידי. על שם הגזירה שגזר עליהן במדבר. א''נ על כריתת ברית מילה קאמר:
הדורות הללו. דור המדבר שנקראו פדויי ה':
אילו ואילו. דור המדבר ועשרת השבטים:
גמ' נשבעתי ואקיימה. כתיב ומשמע דלאו בכל זמן היה מקיים אלא פעמים שאינו מקיים כגון שהתיר השבועה וה''ה הכא נשבעתי וחוזרני בי וכדדרש לקמיה:
רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אִם בָּאִין הֵן גֵּירֵי צֶדֶק לְעָתִיד לָבוֹא אַנְטוֹלִינוּס בָּא בְרֹאשׁ כּוּלָּם. מָה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ יוֹצֵא בְמִנְעַל פָּחוּת בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ שֶׁכֵּן אֲפִילוּ יְרֵיאֵי שָׁמַיִם יוֹצְאִין בְּכָךְ. אִית מִילִּין אָֽמְרִין דְּלָא אִיתְגַּיַיר אַנְטוֹלִינוּס. וְאִית מִילִּין אָֽמְרִין שֶׁנִּתְגַּיַיר אַנְטוֹלִינוּס. אַנְטוֹלִינוּס אֲתַא גַבֵּי רִבִּי. אֲמַר לֵיהּ. חֲמִי מֵיכְלָתִי מִן לִוְיָתָן בְּעָֽלְמָא דַאֲתִי. אֲמַר לֵיהּ. אִין. אֲמַר לֵיהּ. מִן אִימֶּר פִּיסְחָא לָא אוֹכְלְתָנִי וּמִן לִוְיָתָן מֵיכְלָתִי בְּעָֽלְמָא דַאֲתִי. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה נַעֲבִיד לָךְ וּבְאִימֶּר פִּיסְחָא כְתִיב וְכָל עָרֵ֖ל לֹא יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃ הָדָא אָֽמְרָה דְּלָא אִיתְגַּיַיר אַנְטוֹלִינוּס. כֵּיוָן דִּשְׁמַע כֵן אֲזַל וְגִייֵר גַּרְמֵיהּ. אֲתַא גַבֵּי רִבִּי. אֲמַר לֵיהּ. חֲמִי גְזֵירָתִי. אֲמַר לֵיהּ. בְּדִידִי לָא אִיסְתַּכְּלִית מִן יוֹמוֹיּ וּבְדִידָךְ אֲנָא מִסְתַּכְּלָא. הָדָא אָֽמְרָה דְּאִיתְגַּיַיר אַנְטוֹנִינוּס. וְלָמָּה נִקְרָא רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ. שֶׁלֹּא הִבִּיט בְּמִילָתוֹ מִיָּמָיו. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נָחוּם אִישׁ קוֹדֶשׁ קָדוֹשִׁים. שֶׁלֹּא הִבִּיט בְּצוּרַת מַטְבֵּעַ מִיָּמָיו. אַנְטוֹלִינוּס אֲתַא גַבֵּי רִבִּי. אֲמַר לֵיהּ. צְלִי עָלַי. אֲמַר לֵיהּ. יְשֵׁיזְבִינָךְ מִן הָדָא צִינְּתָא. דִּכְתִיב לִפְנֵ֥י קָ֝רָת֗וֹ מִ֣י יַעֲמוֹד. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. לֵית הָדָא צְלוּ יַתִּיר. כִּיסִּיתִּיךְ תַּכְסֶה וְהָא צִינְּתָא אָֽזְלָה. אֲמַר לֵיהּ. יְשֵׁיזְבִינָךְ מִן הָדָא שׁוּרְבָא דִּנְפַק בָּעָֽלְמָא. אֲמַר לֵיהּ. הָא צְלוּ. כְּדוֹן תִּשְׁתַּמַּע צְלוּתֵיךְ. דִּכְתִיב וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵֽחַמָּתֽוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
חמי גזירתי. ראה אם מילתי כהוגן:
גמ' אם באים הן גירי צדק וכו'. גרסי' לה בפ''ק דמגילה:
מה את ש''מ. הגי' כאן מסורסת והתם גריס הכי אית מילין אמרין דאיתגייר אנטונינוס ואית מילין אמרין דלא נתגייר אנטונינוס:
ראו אותו יוצא במנעל פחות ביום הכיפורים. במנעל נפחת וש''מ לא נתגייר. ודחי לה הש''ס להיש אומרים שלא נתגייר ומה את שמע מינה מכאן שהרי שכן אפי' יראי שמים יוצאין ביה''כ לפעמי' בכך אם אי אפשר בענין אחר כגון במקום מטונף וכיוצא בזה:
חמי מיכלתי לי אם אתה רואה שיאכילוני מן לויתן:
מן אימר פיסחא. אתה אומר שאין לי חלק לאכול ממנו והאיך אתה אומר שיהיה לי חלק מן לויתן והשיבו מה אעשה לך ומטלה הפסח אי איפשר להאכילך שאתה ערל:
הדא אמרה דלא איתגייר אנטונינוס. מדהשיב לו רבי כן:
כיון דשמע. והיש אומרים ס''ל דבאמת כיון דשמע כן הלך ומל ונתגייר והדא אמרה וכו':
רבי לית הדא כלל. אין זה תפלה ואין צורך לתפלה בשביל הצינה אלא היוסיף לך עוד בגד יותר ותלך הצינה:
הא צלו. הא ודאי תפלה היא וצריכה דכתיב ואין נסתר מחמתו ועכשיו אני מבקש שתקובל תפלתך:
עתידה להתבקש. ויש להן תקנה:
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עֲדָתוֹ שֶׁלְּיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אֵין לָהֶן חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא. מַה טַעַם. בַּֽיי בָּגָ֔דוּ כִּֽי בָנִ֥ים זָרִ֖ים יָלָד֑וּ עַתָּ֛ה יֹֽאכְלֵ֥ם חוֹדֶשׁ אֶת חֶלְקֵיהֶֽם.
Pnei Moshe (non traduit)
עדתו של יוחנן בן קרח. שהלכו עמו למצרים ולא שמעו אל ירמיהו שהיה מוחה בידם:
בה' בגדו וגו'. דריש להו על הדור ההוא לפי שרשעים גמורים היו:
מי נתפלל עליהן. כתוב לעיל בהלכה א':
רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יְהוּדָה. חַד אָמַר. לֹא גָלוּ עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ עֲרֵילִים. וְחָרָנָה אָמַר. לֹא גָלוּ עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ מַמְזֵירִים. מָאן דְּאָמַר. עֲרֵלִים. לַמִּילָה וּלְמִצְוֹת. וּמָאן דְּאָמַר. מַמְזֵירִים. מֵאֲבוֹתֵיהֶם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא גָלוּ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע כִּיתּוֹת שֶׁלְּמִינִים. מַה טַעֲמָא. בֶּן אָדָם֙ שׁוֹלֵ֨חַ אֲנִ֤י אֽוֹתְךָ֙ אֶל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל גּוֹיִ֥ם הַמּֽוֹרְדִ֖ים אֲשֶׁ֣ר מָֽרְדוּ בִ֑י. אֶל גּוֹי הַמּוֹרֵד אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֶל גּוֹיִ֥ם הַמּֽוֹרְדִ֖ים אֲשֶׁ֣ר מָֽרְדוּ בִ֑י הֵ֤מָּה וַֽאֲבוֹתֵיהֶם פָּ֣שְׁעוּ בִ֔י עַד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ רִבִּי בֶרֶכְיָה וְרִבִּי חֶלְבּוֹ בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. לְשָׁלֹש גָּלִיּוֹת גָּלוּ יִשְׂרָאֵל. אַחַת לִפְנִים מִנְּהַר סַנְבַּטְיוֹן וְאֶחָד לְדַפְנֵי שֶׁלְּאַנְטִוֹכְיָא וְאַחַת שֶׁיָּרַד עֲלֵיהֶם הֶעָנָן וְכִסָּה אוֹתָם. כְּשֵׁם שֶׁגָּלוּ לְשָׁלֹש גָּלִיּוֹת כָּךְ גָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה לְֹשָלֹש גָּלִיּוֹת. מַה טַעַם. בְּדֶ֥רֶךְ אֲחוֹתֵךְ֭ הָלָכְ֑תְּ וְנָתַתִּ֥י כוֹסָהּ֭ בְּיָדֵֽךְ׃ וּכְשֶׁהֵן חוּזְרִין הֵו חוּזְרִין מִשָּׁלֹש גָּלִיּוֹת. מַה טַעַם. לֵאמֹ֤ר לַאֲֽסוּרִים֙ צֵ֔אוּ אֵילּוּ שֶׁגָּלוּ לִפְנִים מִנְּהַר סַנְבַּטְיוֹן. לַאֲֽשֶׁ֥ר בַּחוֹשֶׁךְ הִגָּל֑וּ אֵילּוּ שֶׁיָּרַד עֲלֵיהֶם הֶעָנָן וְכִסָּה אוֹתָם. עַל דְּרָכִ֣ים יִרְע֔וּ וּבְכָל שְׁפָיִי֖ם מַרְעִיתָֽם אֵילּוּ שֶׁגָּלוּ לְדַפְנָא שֶׁלְּאַנְטִוֹכְיָא.
Pnei Moshe (non traduit)
למילה ולמצות. והם עצמן הפרו ברית מילה ועברו על המצות ומ''ד ממזירים אין הקלקול תלוי בהם אלא מאבותיהם וקמ''ל שהדור הזה בעצמן לא הרעו כל כך אלולי אבותיהן שגרמו להן:
עשרים וארבע כיתות. לאו דוקא אלא כלומר הרבה והרבה כיתות של מיני מינות:
לדפני. לצדדי מדינת אנטוכיא:
וכיסה אותן ולא נודע מקומם:
משנה: הַכֵּ֣ה תַכֶּ֗ה אֶת יוֹשְׁבֵי הָעִ֥יר הַהִ֖וא לְפִי חָ֑רֶב. הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָן. הַֽחֲרֵ֨ם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּ֛הּ וְאֶת בְּהֶמְתָּ֖הּ לְפִי חָֽרֶב. מִיכָּאן אָֽמְרוּ נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ אוֹבְדִין וְשֶׁבְּחוּצָה לָהּ פְּלֵיטִין וְשֶׁל רְשָׁעִים בֵּין מִתּוֹכָהּ בֵּין מֵחוּצָה לָהּ אוֹבְדִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' החמרת והגמלת. שיירא של חמרין ושל גמלים שנשתהו בעיר שלשים יום הוו להו בכלל יושבי עירם:
הרי אלו מצילין אותן. אם רוב אנשי העיר הודחו ומיעוט לא הודחו וחמרים וגמלים שלא הודחו משלימין את המיעוט לעשותן רוב הרי אלו מצילין שאין ממונם אבד אלא נידונין כיחידים וה''ה דגורמין נמי לעשות עיר הנדחת אם הודחו עמם לעשותן רוב אלא דתנא אזכותא קא מהדר ועוד דהא פסיקא ליה טפי דסתם חמרת וגמלת אין דעתן מעורבת עם בני העיר שיהו נדחין עמהן:
נכסי צדיקים שבתוכה. יושבי העיר שלא הודחו עם רובה:
אובדין. דכתיב כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתוכה:
ושל רשעים וכו'. הרי אלו אובדין דכתיב כל:
צריכים. אנשי עיר הנדחת היו צריכים שני עדים והתרייה לכל אחד וא' שהיו מרבין להם בתי דינין וכל מי שנמצא שעבד עבודת כוכבים בעדים ובהתראה מפרישין אותן עד שיראו אם הם רובה של עיר מביאים אותן לב''ד הגדול וגומרים דינם שם והורגין אותן בסייף וממונם אבד ואם לא נמצאו רובה של עיר דנין אותן בסקילה וממונן פלט:
הרי אלו כיחידים. שעבדו עבודת כוכבים וידונו בסקילה וממונם פלט:
עד שיודח רובה של עיר דכתיב יושבי עיר דמשמע ישובה של עיר והיינו רובה:
ומאותו השבט. דכתיב מקרבך מקרב השבט עצמו:
מאותה העיר. דכתיב וידיחו את יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת:
מתני' אנשי עיר הנדחת אין להן חלק לעה''ב. דכתיב בני בליעל בלי על בנים שאינם עולים בתחיית המתים ונדחין כמדיחין:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חֲמוּרָה שְׂרֵיפָה מִסְּקִילָה. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. חֲמוּרָה סְקִילָה מִשְּׂרֵיפָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חָמוּר חֶנֶק מֵהֶרֶג. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. חָמוּר הֶרֶג מֵחֶנֶק.
Pnei Moshe (non traduit)
ר''ש אומר וכו'. לעיל בפרק ט' ובריש פ''ז ואיידי דאיירי במתני' בסקילה וסייף מייתי לה הכא:
הלכה: אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת כול'. עִיר וְלֹא כְפָר. עִיר וְלֹא כָרָךְ. וְהִיא שֶׁתְּהֵא מֵחֲמִשָּׁה עַד עֲשָׂרָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מִמֵּאָה עַד רוּבּוֹ שֶׁלְּשֵׁבֶט. שְׁנַיִם שֶׁהִדִּיחוּ אֶת שְׁנַיִם. אוֹתָם שְׁנַיִם שֶׁהִדִּיחוּ אֶת שְׁנַיִם מָהוּ לִיתֵּן עֲלֵיהֶם תּוֹרַת הַמַּדִּיחִין תּוֹרַת הַנִּידָּחִים. הָיוּ שָׁם גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים מָהוּ שֶׁיַּשְׁלִימוּ לָרוֹב. הָיוּ שָׁם בִיבָרִים שֶׁלַּחַיָּה וְשֶׁלְּעוֹפוֹת וְשֶׁלְּדָגִים עוֹף שֶׁהוּא טָס לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה מָהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מחמשה. לא פחות מחמשה בני אדם ולא יותר מעשרה:
שנים שהדיחו את שנים. מהו לפי שמדיחי עיר הנדחת צריך שיהיו שנים דכתיב יצאו אנשים וגו' ואם לא הדיחו אלא שנים והשאר הדיחו אחרים אותן שנים שהדיחו מה תהא עליהן אם נותנין עליהם תורת מדיחין שהן בסקילה או דילמא תורת הנידחין עליהן דהואיל ולא הדיחו אלא שנים מהעיר אין תורת מדיחי עיר הנדחת להן אלא בכלל כל הנידחין ובסייף הן:
גרים ותושבין מהו שישלימו. הגרים להתושבים לרוב:
היו שם ביברים וכו'. שהם בחפירה תחת הארץ אי נמי עוף שהוא טס בקינו למעלה מעשרה מהו שיהו נחשבין בכלל שללה ויהו אבודין כשאר ממונן:
גמ' עיר. ולא כפר קטן ולא כרך גדול שאינה נקראת עיר אלא כרך:
משנה: 54a אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר יָֽצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יוֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמוֹר. הָא אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחִים מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט וְעַד שֶׁיּוּדַּח רוּבָּהּ וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּהָ אֲנָשִׁים. הִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים אוֹ שֶׁהוּדַּח מִעוּטָהּ אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵחוּצָה לָהּ הֲרֵי אֵילּוּ כַיְּחִידִים צְרִיכִים שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָייָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. זֶה חוֹמֶר בַיְחִידִים מִבַּמְרוּבִּים שֶׁהַיְחִידִים בִּסְקִילָה לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט וְהַמְרוּבִּים בְּסַיִף לְפִיכָךְ מָמוֹנָן אָבֵד׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' החמרת והגמלת. שיירא של חמרין ושל גמלים שנשתהו בעיר שלשים יום הוו להו בכלל יושבי עירם:
הרי אלו מצילין אותן. אם רוב אנשי העיר הודחו ומיעוט לא הודחו וחמרים וגמלים שלא הודחו משלימין את המיעוט לעשותן רוב הרי אלו מצילין שאין ממונם אבד אלא נידונין כיחידים וה''ה דגורמין נמי לעשות עיר הנדחת אם הודחו עמם לעשותן רוב אלא דתנא אזכותא קא מהדר ועוד דהא פסיקא ליה טפי דסתם חמרת וגמלת אין דעתן מעורבת עם בני העיר שיהו נדחין עמהן:
נכסי צדיקים שבתוכה. יושבי העיר שלא הודחו עם רובה:
אובדין. דכתיב כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתוכה:
ושל רשעים וכו'. הרי אלו אובדין דכתיב כל:
צריכים. אנשי עיר הנדחת היו צריכים שני עדים והתרייה לכל אחד וא' שהיו מרבין להם בתי דינין וכל מי שנמצא שעבד עבודת כוכבים בעדים ובהתראה מפרישין אותן עד שיראו אם הם רובה של עיר מביאים אותן לב''ד הגדול וגומרים דינם שם והורגין אותן בסייף וממונם אבד ואם לא נמצאו רובה של עיר דנין אותן בסקילה וממונן פלט:
הרי אלו כיחידים. שעבדו עבודת כוכבים וידונו בסקילה וממונם פלט:
עד שיודח רובה של עיר דכתיב יושבי עיר דמשמע ישובה של עיר והיינו רובה:
ומאותו השבט. דכתיב מקרבך מקרב השבט עצמו:
מאותה העיר. דכתיב וידיחו את יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת:
מתני' אנשי עיר הנדחת אין להן חלק לעה''ב. דכתיב בני בליעל בלי על בנים שאינם עולים בתחיית המתים ונדחין כמדיחין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source